וירט (ישראל) בע"מ נ' אסרף שרותי רכב 2000 בע"מ ואח'

פסק - דין

פתח דבר

המדובר בתביעה כספית שהגישה התובעת בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בגין ציוד וסחורה, שסיפקה התובעת לנתבעת 1 כנגד התחייבות של הנתבעת 1 לרכוש מהתובעת ציוד במשך 60 חודשים רצופים, כאשר הנתבעים 2-3 ערבו לפרעון חובותיה והתחייבויותיה של הנתבעת 1 לתובעת. לנתבעים ניתנה רשות להתגונן בפני התביעה.

טענות התובעת

בין התובעת והנתבעת 1 נכרת הסכם, ולפיו התחייבה הנתבעת 1 לרכוש מהתובעת ציוד במשך 60 חודשים רצופים. על ההסכם חתמו גם הנתבעים 2-3 כערבים לקיום התחייבויות הנתבעת 1. התובעת סיפקה לנתבעת ציוד בשווי 106,100 ₪, כמפורט בנספח להסכם שבין הצדדים. הנתבעת 1 מסרה לנתבעת לשם הבטחת התשלום סך 60 שיקים עתידיים, שנמשכו על ידי הנתבעת 1 ועליהם חתמו כערבים הנתבעים 2-3. השיקים העתידיים נפרעו עד לחודש יולי 2007, תוך שהנתבעת 1 ממשיכה למשוך באופן שוטף סחורה נוספת מהתובעת. אז ביטלה הנתבעת 1 את אותם שיקים עתידיים, שטרם נפרעו עד לאותה עת.

הנתבעת 1 נותרה, איפוא, חייבת לתובעת סך של 124,994 ₪.

טענות הנתבעים

התובעת התחייבה להעניק לנתבעים הנחות על מחיר המוצרים, אך הפרה התחייבות זו, ולא העניקה את ההנחות המוסכמות.

במקביל להתקשרות שבין התובעת והנתבעת 1, ההתקשרות נשוא התביעה דנן, התקשרה התובעת בהסכם נוסף עם הנתבעים 2-3 וחברה אחרת שבבעלותם. המדובר בעיסקת ליסינג, ולפיה שכרה התובעת מהם רכבים רבים (להלן – הסכם הליסינג). התובעת הפרה את הסכם הליסינג והפסיקה באופן חד-צדדי את ההתקשרות בהתאם להסכם הליסינג. במקביל להפרה זו החליטה התובעת באורח חד-צדדי להפסיק ולספק סחורה לנתבעים, למרות שהמשיכה להציג לפרעון את השיקים העתידיים, שנמסרו לה בהתאם להתקשרות נשוא התביעה. בנסיבות אלו, ומחמת אי הספקת סחורה על ידי התובעת, החליטו הנתבעים לבטל את אותם שיקים עתידיים, שטרם נפרעו עד לאותה עת.

באותן הנסיבות המתוארות לעיל נאלצו הנתבעים לרכוש סחורה וציוד מספקים חלופיים במחירים גבוהים יותר.

יודגש, כי הנתבעים אינם חולקים על תקפות ערבותם של הנתבעים 2-3 להתחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת, וכן על זכותה של התובעת להיפרע מהם את חובה של הנתבעת 1, ככל שיתברר, כי חוב שכזה קיים.

בהחלטתי מיום 17.5.10 נקבע, כי טענות הנתבעים במקרה זה הינן טענות הודאה והדחה. לכן היה עליהם לפתוח בהבאת ראיותיהם.

דיון והכרעה

מטעם התובעת העיד רו"ח גיא כרמל, ששימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל התובעת. כרמל העיד, כי הנתבעת 1 רכשה מהתובעת סחורה בסך 292,600 ₪ (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 2-3). כך גם העיד כרמל, כי הנתבעת שילמה בפועל לתובעת סך של 184,265 ₪ בלבד (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 4-5). מנגד העיד הנתבע 2, כי התקבלה סחורה מהתובעת בשווי 247,242 ₪ בלבד (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 16-18). בכך חזר הנתבע 2 על האמור בתצהיר עדותו (סעיף 9 לתצהיר). בתצהירו טען הנתבע 2, כי התובעת לא סיפקה סחורה נוספת (סעיף 16.ד. לתצהיר), אלא שהדברים שהתבררו בחקירתו הנגדית היו שונים. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע 2, כי התובעת סיפקה סחורה נוספת בשווי של עשרות אלפי שקלים חדשים (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-25). הנתבע 2 אישר, כי גם לשיטת הנתבעים סופקה על ידי התובעת סחורה בשווי כולל של כ-280,000 ₪ (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 23-25). מידע זה הסתירו הנתבעים בתחילה מבית המשפט, ולא ציינוהו בתצהירי עדותם של הנתבעים 2 ו-3. בכך יש כדי להטיל צל כבד על מהימנות גירסתם בכל הנוגע לשווי הסחורה, שסיפקה התובעת.

הנתבעים לא הכחישו, כי קיבלו מהתובעת ציוד מעבר לסחורה שמשכו באופן שוטף, כמפורט בנספח א להסכם ההתקשרות. הנתבע 2 אישר את הדברים בעדותו בפני (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 15-20). אמנם טענו הנתבעים, כי פריט אחד מתוך רשימה זו לא היה תקין, אך את טענותיהם הסתמיות, כי פנו בענין זה לתובעת, לא הוכיחו. נראה כי די בכך לדחות את אותה טענה בדבר אי תקינות הציוד, שסיפקה התובעת. הנתבע 2 גם אישר, שציוד זה שהתקבל לא הושב לתובעת לאחר תום ההתקשרות, וכי הוא מצוי עדין בידי הנתבעים (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 9-10), כאשר הנתבעים לא שילמו דבר לתובעת בגין ציוד זה. הדבר מנוגד לתנאי ההתקשרות בין הצדדים. בהתאם לאמור בהסכם נשוא התביעה, נספח א לתצהירו של כרמל, ולנוכח משך הזמן שחלף ממועד ההתקשרות ועד למועד הפסקתה, היה על הנתבעים לשלם לתובעת 40% משווי אותו ציוד, 106,100 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע 2 לא הכחיש התחייבות זאת (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 11-15; עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 26-28).

עולה מן הדברים, כי גם לשיטת הנתבעים עומד חובם לתובעת על סך של 340,830 ₪. סכום זה הינו צירוף של חוב בגין הסחורה שנמשכה, כ-280,000 ₪, והתשלומים שהיה על הנתבעים לשלם בגין הציוד שסופק בתחילת ההתקשרות, 42,440 ₪ בצירוף 10,000 ₪ נוספים ובתוספת מע"מ. הנתבע 2 העיד, כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת סך של 184,275 ₪ בלבד (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 3-4). יוצא מכך, כי גם לשיטת הנתבעים עומדת יתרת חובם של הנתבעים לתובעת על סך של 156,555 ₪.

יצויין, כי בתצהירים התומכים בבקשת הרשות להתגונן, שהפכו לכתב הגנה עם מתן הרשות להתגונן, אין טענה כלשהי בענין אי הספקת הציוד ואף לא בענין שווי הסחורות שסופקו.

עדה נוספת מטעם הנתבעים היתה הנתבעת 3. זו העידה, כי כמעט ולא היתה מעורבת בהתנהלות אל מול התובעת, וכי מי שהיה מעורב בעניין היו הנתבע 2 ובעלה של הנתבעת 2, מר אבי אסרף, העובד עד היום אצל הנתבעת 1 (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 15-21). אמנם בחקירה חוזרת, ובעקבות שאלה מדריכה של ב"כ הנתבעים, שנפסלה על ידי, חזרה בה הנתבעת 3 מדבריה האחרונים, וציינה, כי דוקא הנתבע 2 היה זה, שניהל "את כל היחסים עם התובעת" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 13-14). בנסיבות העניין יש להעדיף את דבריה הראשונים של הנתבעת 3, ולפיהם היה גם בעלה שותף מלא להתנהלות הנתבעת 1 אל מול התובעת. לפיכך את הימנעות הנתבעים מהבאתו של מר אבי אסרף לעדות, שלא זכתה להסבר כלשהו, יש לזקוף לחובתם של הנתבעים. זאת בהתאם להלכה הפסוקה, כי צד הנמנע מהבאת עד או הצגת ראיה, שהיו יכולים לתמוך בטענותיו, יש לזקוף זאת לחובתו של אותו צד.

מנגד גרסת התובעת בעניין זה לא נסתרה. לתצהירו של כרמל צורפה כנספח ב כרטסת הנהלת חשבונות, שנוהלה על ידי התובעת, המצביעה על סכום החוב הכולל. למעט טיעונים טכניים ובלתי מהותיים, לא עלה בידי הנתבעים לקעקע גירסת התובעת בכל הנוגע לסכום החוב, כאשר למעשה הנתבעים מודים ברובו המוחלט של סכום החוב הנטען על ידי התובעת, כמפורט לעיל בהרחבה. סבורני, כי במצב דברים זה יש לקבל עמדת התובעת בנוגע לסכום החוב הכולל הנתבע על ידי התובעת, כאשר , למעשה, מודים הנתבעים – כמפורט לעיל – בחוב בסכום גדול יותר מזה הנתבע על ידי התובעת, ואף לא מכחישים במפורש בכתב הגנתם את שווי הסחורה, שסיפקה התובעת, כאמור לעיל.

טענות הנתבעים לענין הנחות שלא ניתנו, דינן להידחות. לתצהיר עדותו של הנתבע 2 צורף כנספח 10 תחשיב ההנחות המתבקשות בהתאם להסכם שבין הצדדים. מתשובותיו של הנתבע 2 בחקירתו הנגדית עולה, כי אין כל ערך ראייתי לאמור בתחשיב הנ"ל. הנתבע 2 אישר, כי קיימות דרישות להנחות, המופיעות בתחשיב, שאינן עולות בקנה אחד עם המוסכם בין הצדדים. ישנם מקרים בהם דרש, משום מה, הנחה כפולה, מעבר לזו שכבר ניתנה. הנתבע 2 הודה לגבי חלק מסעיפי התחשיב, כי הם שגויים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 3 – עמ' 11, שורה 2). יתירה מכך. הנתבע 2 אישר בדיון בבקשת הרשות להתגונן, כי אין בידו כל העתק של פניה לתובעת, שנעשתה אי פעם על ידי מי מהנתבעים, לקבלת ההנחות המוסכמות (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 20.5.09, שורות 13-21). בכך יש כדי לתמוך בטענת התובעת, כי כל ההנחות המוסכמות ניתנו לנתבעים.